טיפול עם גלוקוקורטיקואידים במינון נמוך מאוד בדלקת מפרקים שגרונית

במחקר שמצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Rheumatology, חוקרים ביקשו להעריך את היעילות והבטיחות של גלוקוקורטיקואידים במינון נמוך מאוד (<5 מ"ג ליום) בחולי דלקת מפרקים שגרונית, שקיבלו תרופות אנטי ראומטיות, ביולוגיות או סינתטיות מוכוונות מטרה, המשנות מהלך מחלה (b/tsDMARDs, Biologic and targeted synthetic Disease-Modifying Antirheumatic Drugs).

מחקר עוקבה פרוספקטיבי זה כלל את כל החולים עם דלקת מפרקים שגרונית שהחלו לראשונה טיפול עם תרופות אנטי ראומטיות, ביולוגיות או סינתטיות מוכוונות מטרה, במוסד של החוקרים בין 2015 ל-2020.  החוקרים ערכו מעקב כל 6 חודשים למשך 3 שנים. הקשרים בין חשיפה לגלוקוקורטיקואידים במינון נמוך מאוד ופעילות המחלה נותחו באמצעות רגרסיה לוגיסטית רב-משתנית ואנליזת שונות למדידות חוזרות. כמו כן, הוערכה גם השפעת הבטיחות של גלוקוקורטיקואידים במינון נמוך מאוד.

במחקר נכללו 229 חולי דלקת מפרקים שגרונית, מתוכם 68% קיבלו מרשם לגלוקוקורטיקואידים במינון נמוך מאוד ו-32% לא טופלו עם גלוקוקורטיקואידים. תוצאות המחקר הדגימו כי לאחר 3 שנים של טיפול עם תרופות ביולוגיות או סינתטיות מוכוונות מטרה, 32% השתמשו בגלוקוקורטיקואידים באופן רציף, 20% השתמשו בהם לסירוגין, ו-23% הפסיקו את השימוש לצמיתות. בנוסף, 25% מעולם לא נטלו גלוקוקורטיקואידים. מבין הגורמים הניתנים לשינוי, משך מחלה קצר יותר בעת התחלת הטיפול עם תרופות ביולוגיות או סינתטיות מוכוונות מטרה היה המנבא היחיד להפסקת השימוש בגלוקוקורטיקואידים (יחס סיכויים 1.1 [רווח בר-סמך 95%: 1.03-1.14] עבור כל ירידה של שנה אחת; P = 0.001). יתר על כן, נמצא קשר מובהק בין שימוש מתמשך בגלוקוקורטיקואידים במינון נמוך מאוד לבין פעילות מחלה מתונה מתמשכת. מבחינת בטיחות, השימוש בגלוקוקורטיקואידים היה קשור ליתר לחץ דם (20% לעומת 11%) ולאוטם שריר הלב (2.3% לעומת 0%).

החוקרים מסכמים כי חלק ניכר מחולי דלקת מפרקים שגרונית שטופלו עם תרופות אנטי ראומטיות, ביולוגיות או סינתטיות מוכוונות מטרה, המשיכו לקבל גלוקוקורטיקואידים במינון נמוך מאוד מבלי לשפר באופן מובהק את השליטה במחלה. עם זאת, שימוש זה ככל הנראה קשור לעלייה בתחלואה הקרדיווסקולרית.

מקור: