במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Rheumatology, חוקרים ביקשו להעריך את היעילות של טופסיטיניב (tofacitinib) לעומת מעכבי TNFי(Tumor necrosis factor) בחולים קוריאנים עם דלקת מפרקים שגרונית.
עוד בעניין דומה
המחקר השתמש בנתונים מהרישומים של תרופות ביולוגיות אנטי-ראומטיות המשנות מהלך מחלה (biologic Disease-modifying antirheumatic drugs) ושל טופסיטיניב מבית חולים אקדמי אחד, ובחן את שיעורי ההפוגה לפי DAS28-ESRי(Disease Activity Score 28 with Erythrocyte Sedimentation Rate) לאחר 12 חודשים. נעשה שימוש באנליזת רגרסיה לוגיסטית רב-משתנית כדי להעריך את יחס הסיכויים להשגת הפוגה עם טופסיטיניב בהשוואה למעכבי TNF, תוך התאמה למשתנים מתערבים פוטנציאליים.
האנליזה כללה 665 מטופלים (200 שטופלו עם טופסיטיניב ו-455 שטופלו עם מעכבי TNF) שהיו במעקב במשך 12 חודשים לפחות. מתוכם, 96 חולים בקבוצה שטופלה עם טופסיטיניב (48.0%) ו-409 חולים בקבוצה שטופלה עם מעכבי TNFי(89.9%) לא טופלו בעבר עם תרופות ביולוגיות אנטי-ראומטיות. לפי תוצאות המחקר, אנליזת הכוונה לטיפול לא גילתה הבדל מובהק בשיעורי ההפוגה בין שתי הקבוצות (18.0% לעומת 19.6%, P = 0.640). יתר על כן, אנליזה רב-משתנית הראתה שיעורי הפוגה דומים עם טופסיטיניב ומעכבי TNF (יחס סיכויים 1.204; רווח בר-סמך 95%: 0.720-2.013). לעומת זאת, בתת-האוכלוסייה שלא טופלה בעבר עם מעכבי JAKי(Janus kinase) או תרופות ביולוגיות אנטי-ראומטיות, טופסיטיניב הראתה שיעורי הפוגה טובים יותר מאשר מעכבי TNF (יחס סיכויים 1.867; רווח בר-סמך 95%: 1.033-3.377). בעוד שטופסיטיניב הייתה קשורה ליותר תופעות לוואי, שיעורי תופעות הלוואי החמורות היו דומים לאלו שנצפו עם מעכבי TNF.
החוקרים מסכמים כי במסגרת העולם האמיתי, לא היה הבדל מובהק בשיעורי הפוגה לאחר 12 חודשים בין הקבוצות שטופלו עם טופסיטיניב ומעכבי TNF. מבחינת בטיחות, טופסיטיניב הציגה היארעות גבוהה יותר של תופעות לוואי בהשוואה למעכבי TNF, בעוד שההתרחשות של תופעות לוואי חמורות הייתה דומה בין הקבוצות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
