מנבאים לתגובה לא מספקת לאדלימומאב בדלקת מפרקים שגרונית

דלקת מפרקים שגרונית (RA, Rheumatoid arthritis) היא מחלה אוטואימונית הטרוגנית ומורכבת מבחינה קלינית, מה שהופך את חיזוי התגובות הטיפוליות לאתגר משמעותי. במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Arthritis Research & Therapy, ביקשו חוקרים להעריך את תפקידם של סמנים ביולוגיים קליניים וסינוביאליים בניבוי תגובה לקויה לטיפול עם אדלימומאב בחולי דלקת מפרקים שגרונית.

החוקרים ערכו מחקר פרוספקטיבי במרכז יחיד שכלל 56 חולי דלקת מפרקים שגרונית עם תגובה לא מספקת למטוטרקסט (methotrexate). בתחילת המחקר, נערכו הערכות מקיפות כולל ספירת דם מלאה, בדיקות תפקודי כבד וכליות, רמות גלוקוז בדם, שקיעת דם (ESR, erythrocyte sedimentation rate), חלבון CRPי(C-reactive protein), גורם ראומטואידי (RF, rheumatoid factor), נוגדן ל-ACPAי(anti-citrullinated protein antibody), כמו גם ספירות של מפרקים נפוחים ורגישים, ציון הערכת בריאות (HAQ), סולם אנלוגי חזותי לכאב (VAS, visual analogue scale) וציוני DAS28-CRPי(Disease Activity Score 28 using C-reactive protein). בנוסף, בוצעו ביופסיות סינוביאליות, ולאחר מכן הערכת יעילות לאחר 12 שבועות של טיפול עם אדלימומאב. חולים שלא עמדו בקריטריונים של ACR20י(American College of Rheumatology 20%) סווגו לקבוצת הלא מגיבים, כשהיתר סווגו כקבוצת המגיבים.

תוצאות המחקר הדגימו כי מבין המשתתפים, 24 (42.9%) לא השיגו שיפור לפי ACR20 בטיפול עם אדלימומאב. המטופלים בקבוצת הלא מגיבים הראו חדירת תאי פלזמה מוגברת בסינוביום. יתר על כן, אנליזת רגרסיה לוגיסטית רב-משתנית זיהתה נוכחות של תאי פלזמה כגורם סיכון בלתי תלוי לתגובה לקויה לאדלימומאב.

החוקרים מסכמים כי בחולי דלקת מפרקים שגרונית, תגובות לא מספקות לאדלימומאב נקשרו לחדירת תאי פלזמה מוגברת לסינוביום. ממצאים אלו מצביעים על יעד פוטנציאלי לטיפולים מותאמים אישית בדלקת מפרקים שגרונית.

מקור:

Li, J., Liu, P., Chen, L. et al. Infiltrations of plasma cells in synovium predict inadequate response to Adalimumab in Rheumatoid Arthritis patients. Arthritis Res Ther 26, 186 (2024). https://doi.org/10.1186/s13075-024-03426-2