במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Clinical and experimental rheumatology' החוקרים בדקו האם היעילות של אופדסיטיניב בטיפול בדלקת מפרקים שגרונית (RA) במתאר עולם אמיתי מושפעת מרמות ה-CRP הבסיסיות של החולים.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו את המחקר הפרוספקטיבי UPwArds, אשר היה לא-התערבותי. במחקר השתתפו חולי RA בדרגה בינונית עד חמורה, עם תגובה לא מספקת או אי סבילות ל-≥1 תרופה אנטי-ראומטית משנת מחלה (DMARD). התוצא הראשוני הייתה הפוגה קלינית (Clinical Disease Activity Indexי[CDAI] ≤2.8) לאחר 6 חודשים. תוצאים שניוניים לאחר 12 חודשים כללו הפוגה קלינית ופעילות מחלה נמוכה, אשר הוערכה על פי ה-CDAI וקריטריוני ה-Simple Disease Activity Index, DAS28-CRP <2.6/≤3.2, וכן תוצאים בדיווח המטופלים.
כמו כן, החוקרים העריכו את ההשפעה של רמות ה-CRP בבסיס (תקינות לעומת מעל הגבול העליון [ULN: upper limit of normal]) על התוצאים הראשוניים והשניוניים. כמו כן, החוקרים בדקו את ההשפעה של טיפול מקביל עם MTX ותגובה לא מספקת ל-DMARDs ביולוגיות או סינתטיות ממוקדות (b/tsDMARD-IR) בעבר על יעילות הטיפול עם אופדסיטיניב. בטיחות הטיפול הוערכה במשך 12 חודשים.
אנליזות היעילות כללו בסך הכל 518 חולים. לאחר 6 חודשים, התוצא הראשוני (CDAI ≤2.8) הושג על ידי 24.4% מהחולים. לאחר 12 חודשים, שיעורים דומים של חולים עם CRP תקין ו-CRP מעל ה- ULN בבסיס השיגו CDAI ≤2.8 (27.3% ו-29.1%) ותוצאים שניוניים מרכזיים אחרים. כמו כן, נמצא כי יעילות הטיפול עם אופדסיטיניב הייתה דומה גם במקרים של טיפול מקביל עם MTX וגם ללא טיפול זה, וכן הייתה דומה הן בחולים נאיביים ל-b/tsDMARD והן בקרב b/tsDMARD-IR. תוצאי הבטיחות היו עקביים עם פרופיל הבטיחות המוכר של אופדסיטיניב, ולא זוהו סוגיות בטיחות חדשות.
החוקרים מסכמים כי הטיפול עם אופדסיטיניב היה יעיל עבור חולי RA במתאר עולם אמיתי, וכי לרמות ה-CRP בבסיס לא הייתה השפעה מובהקת על היעילות של אופדסיטיניב.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
