במחקר שפורסם בכתב העת 'Rheumatology (Oxford)', החוקרים ניסו להעריך את בלימת ההתקדמות בנזק המבני למפרק (structural joint damage) במהלך שבוע 48 בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (RA) פעילה בדרגה בינונית-חמורה, הטופלים עם אופדסיטיניב (רינבוק) כטיפול יחיד, או בשילוב עם מתוטרקסט.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, בוצעו שני מחקרים פאזה 3 בבקרה אקראית אשר העריכו את התקדמות המחלה באמצעות הדמיה. חולים נאיביים למתוטרקסט (Methotrexate-naïve) חולקו באקראי לטיפול פעם ביום (QD) עם אופדסיטיניב במינון 15 או 30 מיליגרם, או טיפול יחיד עם מתוטרקסט (SELECT-EARLY, n = 945). מטופלים שלא הגיבו למתוטרקסט (IR: inadequate responders) חולקו באקראי לקבוצות טיפול עם אופדסיטיניב 15 מיליגרם QD או אדלימומב 40 מיליגרם כל שבוע שני, או טיפול עם אינבו. קבוצות אלו טופלו בנוסף לטיפול הרגיל עם מתוטרקסט (SELECT-COMPARE, n = 1629). ממוצע השינויים מערכי הבסיס נקבע באמצעות modified Total Sharp Scoreי(mTSS), היצרות רווח מפרקי (JSN: joint space narrowing) ומדדי שחיקה (ES: erosion scores). אנליזת המידע התבצע באמצעות חיוץ ישר (linear extrapolation) למידע חסר, החלפת טיפול ואנליזת as-observed.
בחולים נאיביים למתוטרקסט, או שנחשפו באופן מוגבל (SELECT-EARLY), ממוצע השינויים מערכי הבסיס לשבוע 48 ב-mTSS היה 0.03 תחת טיפול עם אופדסיטיניב 15 מיליגרם, 0.14 לאופדסיטיניב 30 מיליגרם, ו-1.00 למתוטרקסט בהתבסס על חיוץ ישר (p < 0.001 לשני מינוני האופדסיטיניב לעומת מתוטרקסט). במטופלים עם תגובה לא מספקת למתוטרקסט (SELECT-COMPARE), השינוי הממוצע מערך הבסיס ב-mTSS היה מופחת באופן מובהק בקבוצה שקיבלה אופדסיטיניב 15 מיליגרם בנוסף למתוטרקסט, לעומת הקבוצה שקיבלה אינבו בנוסף למתוטרקסט (0.28 לעומת 1.73; p < 0.001). השינוי הממוצע מערך הבסיס בקבוצה שטופלה עם אדלימומב ומתוטרקסט היה 0.39.
החוקרים מסכמים כי טיפול עם אופדסיטיניב (רינבוק) כטיפול יחיד, או בשילוב עם מתוטרקסט ברקע, היה יעיל בבלימת התקדמות הנזק המבני למפרק במהלך שבוע 48 בחולי דלקת מפרקים שגרונית אשר היו נאיביים או שלא הגיבו למתוטרקסט.
מקור: