ההשלכות של הפסקת מטוטרקסט בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית

החוקרים בחנו את שיעור ההתלקחויות בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (RA) אשר השיגו נטל מחלה נמוך תחת טיפול ארוך טווח עם מטוטרקסט וגורמים הקשורים בהתקפים אלו.

במחקר בוצע במתכונת עוקבה רטרוספקטיבית בהשתתפות 97 חולים. משך החשיפה המינימלי למטוטרקסט היה 10 שנים. התלקחות מחלה הוגדרה כעליה של מעל 1.2 בציון DAS28 תוך שישה חודשים מהפסקת המטוטרקסט. בוצע אנליזת רגרסיה לוגיסטית על מנת לזהות את הגורמים הקשורים בהתקפים.

ציון ה-DAS28 הבסיסי הממוצע של המשתתפים היה 1.96±0.56. המינון החציוני המצטבר של מטוטרקסט היה 11.7 גרם. משך החשיפה החציוני למטוטרקסט היה 19 שנים. לאחר הפסקת הטיפול, התלקחות התרחשה ב-43 מהמשתתפים (44.3%). הזמן החציוני עד התלקחות היה 99 ימים. באנליזה חד-משתנית נמצא כי רמות CRP, שקיעת דם בזמן הפסקת הטיפול, שקיעת דם ממוצעת בששת החודשים לפני הפסקת הטיפול ומנה שבועית של מטוטרקסט לפני הפסקת הטיפול ושימוש בתרופות סינתטיות קונבנציונליות עבור RA קשורים בסיכון מוגבר להתלקחות מחלה. מנה שבועית של מטוטרקסט לפני הפסקת הטיפול נמצאה קשורה באופן מובהק עם הסיכון להתקף (יחס סיכויים: 1.014; רווח בר-סמך 95%: 1.014-1.342; p=0.031).

החוקרים מסכמים כי בקרב מטופלים עם RA המשיגים נטל מחלה נמוך תחת טיפול ממושך במטוטרקסט, יותר מחצי סובלים מהתלקחויות לאחר הפסקת הטיפול. מינון גבוה יותר של מטוטרקסט לפני הפסקת הטיפול קשור בסיכון מוגבר להתקפים.

מקור: 

Lee, J.S. et al. (2020) International Journal of Rheumatic Diseases. 23(8), 1076