צוות משותף למכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), אוניברסיטת אוקספורד הבריטית ובית החולים סנט תומס בלונדון פרסם השבוע (ג') ב-BMJ דו"ח מחקר הקובע שיש לשנות את ההנחיות לציבור לגבי ריחוק חברתי במסגרת ההתגוננות מפני מגיפת הקורונה.
עוד בעניין דומה
בראש הצוות עמדה פרופ' לידיה בורואיבה (Lydia Bourouiba) מהמעבדה לדינמיקה של נוזלים והעברת מחלות ב-MIT ופרופ' טרישה גרינהלג (Trisha Greenhalgh) וצוותה מאוניברסיטת אוקספורד. הצוות קרא לרשויות הבריאות לשנות את האופן שבו נדרש הציבור לשמור על הנחיות הריחוק החברתי וזאת במטרה להתאימו לתנאי השטח מאחר שאלה אינם זהים בכל מקום.
המחקר הצביע על גודל הסיכוי להידבק בנגיף הקורונה על פי כמה פרמטרים והם שונים מאלה שנקבעו עד כה; ההנחיות לציבור בנושא הריחוק החברתי גורפות מדי ומבוססות על מחקרים מיושנים. מחברי הדו"ח קוראים להתאים את ההנחיות בהתייחסות לגורמים ומשתנים סביבתיים רבים המשפיעים על הסיכון או על הסיכוי להדבקה.
הצוות מצביע על כך שיש להביא בחשבון את המיקום - האם אנשים נמצאים בתוך מבנה או בחוץ, ובתוך כך להתייחס לנושא האוורור, הצפיפות וכמה זמן נמצאים אנשים יחד.
פרמטר נוסף הוא האינטראקציה - האם בעת שבני אדם נמצאים בקירבה פיזית הם שותקים, מדברים, צועקים או שרים. מידת הקולניות של הקשר ביניהם מחייבת התייחסות.
בדו"ח מוצגות דוגמאות למידת הסיכון להידבק בכל אחד מהשילובים הנ"ל: הסיכוי להדבקה נמוך יותר במקומות מרווחים ומאווררים וכאשר בני אדם נמצאים מחוץ למבנה. מי שהולך ברחוב ללא מסיכה וללא קירבת אנשים לידו נמצא גם הוא בסיכון נמוך להדבקה.
בהתקהלות מחוץ למבנה ואפילו שהיא צפופה – כמו למשל בטקסי תפילה המתקיימים באוויר הפתוח, בהופעות והפגנות – הסיכוי להדבקה מוגדר כבינוני ועדיין נמוך יחסית, אבל זאת בתנאי שכל המשתתפים עוטים מסיכות על הפנים.
באזורים סגורים, צפופים ולא מאווררים מספיק, סיכויי ההדבקה הם גבוהים, אפילו כאשר המשתתפים עוטים מסיכה. על אחת כמה וכמה הם מידבקים כאשר הם שרים, צועקים ומדברים בקול רם.
בחללים סגורים שאינם צפופים, כמו בחללי עבודה ובמשרדים, אבל שוהים בהם זמן רב הרבה אנשים, כולם עם מסיכות, אבל מדברים בקול רם או צועקים, סיכויי ההדבקה גבוהים.