יתכן כי משך מחלת דלקת המפרקים השיגרונית (rheumatoid arthritis) ופעילותה קשורות לסיכון גבוה למחלות קרדיווסקולריות. מטרת המחקר הייתה לבדוק את הקשר בין משך התהליך דלקתי והתפתחות מחלות קרדיווסקולריות בחולי דלקת מפרקים שיגרונית, וכן את הקשר בין פעילות דלקת המפרקים השיגרונית לאורך הזמן ומחלות קרדיווסקולריות.
עוד בעניין דומה
במחקר נכללו חולים עם דלקת מפרקים שגרונית מקבוצת הנבדקים מניג'מגן (Nijmegen), הולנד, עם דלקת מפרקים שיגרונית מוקדמת, שאחריהם בוצע מעקב של שישה חודשים או יותר ושלא היו להם מחלות קרדיווסקולריות קודמות. פעילות המחלה במהלך הזמן חושבה תוך שימוש במדד פעילות המחלה ב-28 מפרקים (28 joint disease activity score – DAS28) בממוצע לזמן, עבור כל חולה.
ניתוח הנתונים בוצע תוך שימוש בעקומת קפלן-מאייר (Kaplan–Meier) לשרידות, וברגרסיית קוקס (Cox) לסיכון פרופורציונאלי.
במהלך תקופת המעקב אחר 855 החולים שהשתתפו במחקר, התרחשו 154 אירועים קרדיווסקולריים. הופעת הסיכונים לאורך הזמן לא הצביעו על כך שקיים שינוי בסיכון לחלות במחלה קרדיווסקולרית ככל שמחלת דלקת המפרקים שיגרונית נמשכת (משך המחלה). חוסר הקשר בין משך המחלה לתחלואה קרדיווסקולרית השתקף גם בהיעדר הסטה של עקומת השרידות.
התפלגות השרידות לא הייתה שונה בין חולים שחלו בדלקת מפרקים שיגרונית פחות מ-10 שנים לבין חולים שהיו חולים יותר מ-10 שנים (במבחן דירוג לוג [Log-rank testי]: p=0.82י). DAS28 בממוצע לזמן היה קשור באופן מובהק עם מחלות קרדיווסקולריות (p=0.002) לאחר תקנון למשתנים מתערבים.
החוקרות מסכמות כי ככל המראה משך דלקת המפרקים השיגרונית אינה קשורה באופן עצמאי לסיכון למחלות קרדיווסקולריות. הסיכון לחלות במחלה קרדיווסקולרית לא עלה בחולים החולים בדלקת מפרקים שגרונית מעל 10 שנים, בהשוואה לחולים החולים במחלה פחות מ-10 שנים. החוקרות מוסיפות, כי יתכן שפעילות המחלה לאורך הזמן מוסיפה לסיכון לחלות במחלה קרדיווסקולרית.